כ-30% מהאנשים שסובלים מהשמנה למעשה סובלים מההפרעה הזו שפוגעת מאוד בתחושת המסוגלות העצמית שלהם.
הטיפול בהשמנה שנובעת מהפרעת אכילה כפייתית הוא שונה לגמרי ממתן תפריט מאוזן והוא חייב לכלול אלמנטים רגשיים והתנהגותיים
בלעדיהם סיכויי ההחלמה הם נמוכים מאוד
המאפיינים של הפרעת אכילה כפייתית
הפרעת אכילה כפייתית או הפרעת אכילה זללנית מתאפיינת באירועים חוזרים ונשנים של בולמוסים או התקפי אכילה.
האכילה כוללת כמה מאפיינים
אכילה, בפרק זמן מוגדר, (במהלך שעתיים) של כמות מזון הגדולה באופן מובהק ממה שרוב האנשים יאכלו בפרק זמן זהה ובנסיבות דומות.
תחושה של חוסר שליטה באכילה במהלך ההתקף - הרגשה של אי יכולת להפסיק לאכול או לשלוט על מה וכמה אוכלים.
האפיזודות של האכילה ההתקפית קשורות לפחות בשלושה מהבאים:
- אכילה מהירה יותר מהנורמה
- אכילה עד לתחושת שבעות / מלאות לא נוחה
- אכילת כמויות מזון גדולות ללא תחושה פיזית של רעב
- אכילה לבד בגלל מבוכה ובושה מכמות האוכל שנאכל על-ידו
- הרגשת גועל עצמי, דיכאון או אשמה לאחר האכילה.
השוני המהותי בין הפרעה זו לבולימיה נרבוזה הוא שאין כאן התקפים של הטהרות או פיצוי כמו שמתקיים אצל חולות בבולמיה כגון הקאות או שימוש במשלשלים
ולכן האנשים הסובלים מהפרעת אכילה כפייתית יסבלו בדרך כלל מהשמנת יתר שמלווה בדיכאון ושאר תחלואות ההשמנה.
הפרעת אכילה זו כוללת פגיעה משמעותית בדימוי העצמי, בדימוי הגוף ובתחושת המסוגלות.
וכמובן כוללת בעיות פיזיות הנובעות מההשמנה - סיכוי גבוה לסוכרת, מחלות לב, שבץ מוחי, כבד שומני, פגיעות אורטופדיות, שיבושים הורמונלים וכדומה.
